חינוך והוראה מתוקשבת

תיק נושא: התנגדות יהודית

• מבוא
• שאלות חקר
• רשימה ביבליוגרפית
• סרטים

מבוא

פרוט הנושאים בתיק זה:

• התנגדות מזוינת
• התנגדות בגטאות
• התנגדות במחנות
• פרטיזנים יהודיים


• התנגדות רוחנית
• הצלה ובריחה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה נקבע בכז' בניסן, תאריך הקשור במרד גטו ורשה, מתוך תפיסה המעלה על נס את הלחימה המזוינת וההתנגדות היהודית לנאצים. המרד נתפס כגילוי המובהק ביותר של גבורה יהודית בתקופת השואה. בשנות החמישים חוגים רחבים בחברה הישראלית ראו במרד המזוין את המסר העיקרי העולה מן השואה. במשך השנים התרחבו המושגים וההגדרות הקשורים להתנגדות יהודית בתקופת השואה. מושגי ההתנגדות והגבורה התרחבו וכוללים לא רק את המרידות שהתרחשו במספר גטאות ומחנות השמדה, ואת הפרטיזנים היהודים שלחמו נגד הגרמנים. על פי התפיסה החדשה ביטויי התנגדות וגבורה היו מצויים גם בחיי היומיום של היהודים. הנאצים ניסו לשבור את רוחם, להשפיל אותם ולשלול את עצם האנושיות שלהם. על רקע זה, ניסיונם של היהודים לדבוק במסגרת המשפחתית, להקים מפעלי עזרה הדדית ולשמור על חיי דת, מהווים גילויי התנגדות מסוג אחר להתנגדות המזוינת.
לא רק יהודים התנגדו לכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה. במרבית מדינות אירופה הכבושות הוקמו קבוצות התנגדות לכובש הנאצי (הפרטיזנים ביוגוסלביה ובבריה"מ, המרד הפולני בורשה, המחתרת הצרפתית ועוד). בקבוצות התנגדות אלו היו חברים במקרים רבים יהודים, אולם מטרותיהם היו לרוב שונות ממטרות ההתנגדות היהודית. גילויי ההתנגדות השונים שגילו היהודים במהלך השואה הושפעו משורה של גורמים: המדיניות הגרמנית, יחס האוכלוסייה המקומית ליהודים, כמות המידע שהיתה בידי היהודים, האמצעים שעמדו לרשותם ונסיבות המלחמה.
כשאנו דנים בנושא ההתנגדות היהודית למשטר הנאצי, עלינו לזכור את מאזן הכוח בין שני הצדדים; בקיץ 1942 הנאצים שלטו על כמעט כל מדינות אירופה ושטחים נרחבים בצפון אפריקה. הצבא הגרמני הכניע צבאות כמעט ללא התנגדות, ובעלות הברית פעלו בכל כוחן במשך שנים כדי לשחרר את אירופה. היהודים באירופה הכבושה היו כלואים, מושפלים, רעבים וחסרי כל. יתר על כן, לוחמי חירות בסיטואציות היסטוריות אחרות, נהנים מיתרון יחסי בכך שהם יכולים לבצע את פעילות הלחימה שלהם ואז להיבלע באוכלוסיה האזרחית בקרבה הם פועלים. היהודים, שלרוב נתקלו ביחס עוין מצד האוכלוסיה המקומית, לא זכו ליתרון זה, ובכך מצבם היה אף גרוע יותר. לפיכך, עלינו לראות תופעה היסטורית זו באור הנכון: לא מדובר כאן בשני צדדים הנלחמים זה בזה; ההתנגדות היהודית היא דרך של מיעוט קטן ומדוכא להתקומם כנגד כובש אדיר מימדים לאחר שכלו כל הקצין עבור אותו מיעוט.
נושא ההתנגדות טומן בחובו דיון בסוגיות שונות: שאלת מקומן של הנשים בתוך הארגונים הלוחמים השונים; ההתנגדות הרוחנית והדבקות בחיים כביטוי של גבורה; ועדי ההצלה השונים שקמו באירופה והציבו אלטרנטיבה להנהגה הפורמלית, פעולה שהציפה דילמות ערכיות קשות. על כל אלה ועוד נרחיב את הדיון בהמשך, ואף ננסה לתת רקע לניסוח שאלת חקר מתאימה, וכיוון לעבודת חקר.

התנגדות מזוינת
התנגדות בגטאות
בהיסטוריה הכוללת של השואה היתה ההתנגדות היהודית תופעה מוגבלת מבחינה מספרית. עובדה זו חשובה להבנת התמונה ההיסטורית המלאה, וגם להבנת תופעת ההתנגדות היהודית. ההסבר למיעוט היחסי של מרידות בגטאות נעוץ במספר גורמים:

1. הרצון לשרוד היה המניע העיקרי של היהודים בתקופת השואה. משמעות המרד המזוין היתה על פי רוב מוות ודאי. לפיכך, אנשים שהאמינו כי יש להם סיכוי להציל את עצמם ואת בני משפחותיהם העדיפו לא למרוד.
2. הגרמנים ניצלו את רצונם הנואש של היהודים לשרוד, והפעילו מערכת מתוחכמת של הונאה, שגרמה לקורבנות להאמין כי הם עתידים להינצל. תהליך ההכרה בכך שמתבצע רצח שיטתי של היהודים היה ארוך וממושך. סיבות פסיכולוגיות ואנושיות מנעו מרבים להפנים את הטוטליות של הרצח. לרוב, כשהבינו הקורבנות את המזימה הנאצית, הם כבר היו נטולי אפשרות להתנגד.
3. התנאים הפיזיים בגטאות היו לרוב קשים; היהודים סבלו מרעב, מחלות, צפיפות גדולה ובידוד מהאוכלוסייה הלא יהודית. התנאים במחנות היו קשים אף יותר. כל אלה הקשו על התגבשות רעיון המרד, ועל התארגנות הדרושה לקיימו.
4. על רקע הגורמים שהוזכרו נוכל להבין מדוע האנשים שנשאו את נס המרד היו אנשים צעירים, ללא מחויבות משפחתית, במצב פיזי טוב יחסית. צעירים אלו היו בעלי גמישות מחשבתית שאפשרה להם להפנים את המתרחש, ולהגיב בארגון מרד מזוין מתוך הגטו, או בבריחה ליער והצטרפות לשורות הפרטיזנים. אנשים אלו נמצאו על-פי רוב בשורות תנועות הנוער.

התנגדות במחנות
מבחינה מספרית, היתה ההתנגדות במחנות ההשמדה תופעה מינורית בהיקפה אף ביחס בהשוואה להתנגדות בגטאות.
משטר מחנות הריכוז והעבודה הנאציים אימץ מדיניות של דיכוי קיצוני של האסירים הכלואים בו, והשפלתם עד שלילת אנושיותם. קושי רב מאוד בארגון פעולת ההתנגדות היה במחנות הנאצים על משטר הטרור שלהם, הרעב הכרוני ותנאי הקיום, שצמצמו את חופש הבחירה של האסירים ואת האפשרויות להתנגדות, במידה רבה יותר מאשר בגטאות.
למרות הניסיון לשבור את רוחם של האסירים ולדכאם עד עפר, הצליחו מעטים מהם לארגן מרידות במספר מחנות עבודה וריכוז, ולהוציא לפועל בריחות מאורגנות. בשלושה מחנות השמדה פרצו מרידות מזוינות: אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה וסוביבור. המורדים במחנה אושוויץ-בירקנאו, היו אסירים מקרב הזונדר-קומנדו, אשר אולצו על-ידי הנאצים לשרוף את גוויות הנרצחים במחנה. אסירים אלה פוצצו במהלך המרד את אחד ממבני הקרמטוריום בו עבדו, וגרמו להריסתו. למרות מותם של האסירים שהשתתפו במרד, עצם הריסת מבנה הקרמטוריום מסמלת את התנגדות האדם ברגעיו הקשים ביותר. מרידות אלו הם עדות לנצחון הרוח האנושית, שהמשיכה לשאוף לחירות גם בתנאים כה איומים כתנאי המחנות הנאציים.

פרטיזנים יהודיים
בין הדפוסים המרכזיים של ההתנגדות החמושה לנאצים הייתה התארגנותן של קבוצות לוחמים שפעלו בשטח הכיבוש הנאצי. קבוצות אלו שהו בעיקר ביערות ומשם ארגנו את מלחמתם המזוינת בגרמנים. בדיון בפרטיזנים חשוב לזכור ראשית כי מרבית הקבוצות הפרטיזניות לא היו מורכבות מיהודים, ורבות מהן אף היו אנטישמיות.
הפרטיזנים נהגו לצאת לפעולות לוחמה שכללו בין השאר פגיעה והרג חיילים גרמניים. במטרה לפגוע ולשבש את התשתית שבה השתמשו הגרמנים, פגעו הפרטיזנים במסילות רכבת, והשתלטו על משלוחי נשק לחזית.
הפרטיזנים נאלצו לנדוד ביערות בשל החשש מחשיפת מקום מחבואם על ידי הגרמנים ובשל הצורך בשמירת גורם ההפתעה כיתרון כמעט בלעדי שהיה בידם. פרטיזנים שנתפסו נידונו למוות מיידי בידי הגרמנים.
עבור היהודים לוותה הבחירה בחיי פרטיזן והיציאה אל היער לא אחת בהתלבטויות קשות. החיים ביער חשפו את הפרטיזן לסכנות וקשיים רבים ורק אנשים שהכירו את החיים ביער עבות, תוך התמודדות עם פגעי הטבע הרבים בו, היו יכולים לעמוד בתלאות אלו. לילדים צעירים, לזקנים ולחולים לא היו סיכויים רבים לשרוד ביער. מיעוט השורדים מהבריחה ההמונית מגטו טוצ'ין ליערות השכנים, מדגימה עובדה זו. היהודי עמד לא פעם בפני הדילמה, האם עליו להישאר עם משפחתו בגטו או שמא לצאת אל היער ולהצטרף לפרטיזנים. גם אם בחר לצאת אל היער, המשיכו הגעגועים ליקיריו וההתלבטות האם עשה את הבחירה הנכונה לכרסם בו.
ידוע על מקרים שבהם יהודים בודדים או משפחות זכו להגנתם של קבוצות פרטיזנים ביערות, ראויים לציון אותם מקרים ספורים של הקמת מחנות פרטיזנים ביערות למטרת הצלה, בהם חיו משפחות יהודיות שלמות, שכללו ילדים נשים וגברים. הקבוצה המפורסמת ביותר של 'מחנה משפחות' שכזה ביער היה מחנה האחים ביילסקי ביער שליד העיר נובגרודק.
חלק מקבוצות הפרטיזנים היהודיות פעלו בתוך קבוצות פרטיזניות לא יהודיות ואחרות תיפקדו כקבוצות עצמאיות. הפרטיזנים היהודים נתקלו לא פעם ביחס עוין ובגילויי אנטישמיות ולעיתים התרחשו מקרים של רצח מצד חבריהם לנשק. יחד עם זאת היו לוחמים יהודים שנקלטו בקבוצות פרטיזניות, בדרך כלל בעלות נטיות קומוניסטיות שפעלו בברה"מ, פולין, יוגוסלביה, יוון ובמקומות נוספים.

התנגדות רוחנית
המדיניות הנאצית הביאה לא רק לרצח היהודים אלא ניסתה גם להביא להשפלתם, לשלילת צלם האדם שלהם- תהליך של דה-הומניזציה. היהודים ניסו להמשיך ולקיים חיים "נורמלים" גם בתנאים הקיצוניים ששררו בגטאות – חיים הכוללים פעילויות תרבות, דת וקהילה, וניסיון לשמור על מסגרת המשפחה. היום מקובל לראות בניסיונות אלו גורם מרכזי ורב פַּנים של התנגדות לנאצים ולעוזריהם בתקופת השואה. במהלך השנים נתגבשה בחברה הישראלית תפיסה לפי מאמצי היחידים והקהילות לחיות בהתאם לערכים שהנחו אותם לפני השואה מהווים התנגדות רוחנית לניסיונות הנאציים לשלול את עצם האנושיות שלהם.
הפעילות הדתית, החינוכית והתרבותית, נאסרה לרוב על-ידי השלטונות הנאציים, ולמרות זאת התקיימה בחשאי. תפילות, חגים יהודיים וטקסים דתיים צוינו בהתכנסויות במקומות מסתור בגטאות. קשיי הקיום בגטאות הועצמו אצל היהודי המאמין, שניסה לשמור על אורח חייו בהתאם לאמונתו. בוורשה ובקרקוב לא התירו השלטונות במשך חודשים רבים פעילותם של בתי ספר יהודים, ולפיכך הופעלה רשת של תאי לימוד חשאיים שיצרה מערכת חינוך רחבת היקף. בגטאות אורגנו הרצאות בנושאים שונים. אגודות תרבות יזמו פעילויות בפולנית, יידיש ועברית, תזמורות ומקהלות ניגנו ושרו, ותיאטראות העלו מחזות. סופרים ומשוררים בוורשה, בלודז', בווילנה, בקרקוב ובמקומות נוספים יצרו וכתבו. יש לציין כי היו בקרב הציבור היהודי שביקרו את עצם היצירה בזמנים של אסון, דעה שבוטאה בגטו וילנה באמירה- "בבית עלמין אין עושים תיאטרון".

הצלה ובריחה
החל בשנת 1942, במקומות שונים באירופה הכבושה, התוודעו היהודים למציאות האיומה של גירושים והשמדה. הפנמת המציאות הביאה יחידים וקבוצות לפעול כדי להציל את עצמם ואחרים.
ניסיונות ההצלה היו רבים ומגוונים:
התארגנויות יהודיות הגישו עזרה חומרית לאלפי יהודים שהסתתרו במקומות מחבוא או תחת זהות בדויה בערים כורשה ובודפשט.
יחידים ברחו ממחנות ההשמדה ועשו ככל יכולתם להביא את המתרחש שם לידיעת העולם החופשי.
במספר גטאות במזרח פולין ובבלארוס ארגנו מועצות היהודים התקוממויות ובריחות המוניות אל היערות השכנים.
בהונגריה ובסלובקיה נשאו ונתנו נציגים יהודיים עם הנאצים ועם השלטונות המקומיים כדי לעכב ולהפסיק את הגירושים.
ניסיונות הצלה אלה הצילו אלפי יהודים במהלך השואה. אולם, היו כרוכות בדילמות מוסריות קשות, במשא ומתן עם הרוצחים ובצורך לבחור את מי להציל . חלק מניסיונות הצלה אלה נותרו שנויים במחלוקת גם לאחר השואה.

שאלות חקר

אנו מביאים בפניכם מספר שאלות חקר מעבודות שכתבו תלמידים בשנים קודמות. השאלות מנוסחות היטב ופותחות פתח לכתיבת עבודה רחבה, מרתקת ומגוונת. אנו ממליצים לעיין גם בדף ההכוונה לניסוח שאלת חקר טובה.

התנגדות בגטאות

• מדוע נשאו דווקא תנועות הנוער את נס המרד בגטאות?
• כיצד השפיעה פרשת ויטנברג על פעילות המחתרת בגטו וילנה?
• האם היה ייחוד לנשים בתנועות הנוער והמחתרת בגטאות? במה התבטא ייחוד זה?
• מה היו תנאי החיים של יהודי ורשה בתקופת המרד בגטו?
• אילו בעיות מוסריות עולות מפעילויות המחתרת נגד יהודים? (סחיטת יהודים עשירים כדי לממן את פעולות המחתרת, חיסול משתפי פעולה עם הנאצים)

מרד במחנות

• כיצד נתאפשר מרד בתנאי הדיכוי הקיצוניים ששררו במחנות?

פרטיזנים

• במה מתאפיינים חיי הפרטיזן ביער?
• מה מייחד את הפרטיזן היהודי לעומת עמיתו הלא יהודי?
• במה כרוכה ההחלטה לעזוב את הגטו, לצאת ליער ולהצטרף לפרטיזנים?
• כיצד באה לידי ביטוי דילמת ההצלה מול הלחימה בחיי הפרטיזנים?
• אילו מאפיינים ייחדו את פעילות הנשים בקרב הפרטיזנים?

התנגדות רוחנית

• האם כל גילוי של אנושיות בשואה מהווה ביטוי של גבורה והתנגדות רוחנית?

הצלה ובריחה

• באילו דילמות היה כרוך הניסיון להציל יהודים? כיצד התמודדו עם דילמות אלה ראשי ועדי ההצלה השונים?
• מה היו נקודות הדמיון והשוני בין הדילמות של ראשי ועדי הצלה, לראשי היודנראטים?
• במציאות השילוחים וחיסול הגטאות בפולין, כיצד התייחסו תנועות הנוער לדילמת ההצלה מול הלחימה? במה השקיעו את משאביהם ואיך הסבירו את בחירתם?

רשימה ביבליוגרפית

ספרי יסוד

• ארד, יצחק; גוטמן, ישראל ואברהם, מרגליות (עורכים). השואה בתיעוד – מבחר תעודות על חורבן יהודי גרמניה ואוסטריה פולין וברית המועצות, יד ושם, ירושלים, תשל"ח.
• ארד, יצחק (עורך). תולדות השואה בתמונות, יד ושם, ירושלים 1992.
• אש, שאול. עיונים בחקר השואה ויהדות זמננו, האוניברסיטה העברית, ירושלים 1973.
• גוטמן, ישראל ורוטקירכן ליוויה (עורכים). שואת יהודי אירופה, יד ושם, ירושלים 1979.
• גוטמן, ישראל (עורך). האנציקלופדיה של השואה (א – ה), יד ושם, ספריית פועלים, תל אביב 1990.
• דוידוביץ, לוסי. המלחמה נגד היהודים 1933-1945, זמורה ביתן מודן, תל אביב 1982.
• יחיל, לני. השואה: גורל יהודי אירופה 1932-1945, (א – ב), יד ושם, ירושלים 1987.
• מכמן, דן (ראש צוות הכותבים). בימי שואה ופקודה (יחידות 1 – 12), האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1989.
• מכמן, דן. השואה וחקרה, המשגה, המינוח, וסוגיות יסוד, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ומורשת, תל אביב 1988.

מקורות

1. ארד, יצחק; גוטמן, ישראל ואברהם, מרגליות (עורכים). השואה בתיעוד – מבחר תעודות על חורבן יהודי גרמניה ואוסטריה פולין וברית המועצות, יד ושם, ירושלים, תשל"ח.
2. וייס, אהרון. 'יחידות יהודיות בתנועה הפרטיזנית הסובייטית: תעודות נבחרות', בתוך: (עורך: וייס, אהרן), יד ושם – קובץ מחקרים כג, יד ושם, ירושלים תשנ"ד, עמו' 291 – 310.
3. קרמיש, יוסף. מרד גטו ורשה בעיני האויב, יד ושם, ירושלים 1966.
4. קרמיש, יוסף ובלומנטל, נחמן. המרי והמרד בגטו ורשה, יד ושם, ירושלים 1965.

יומנים וספרי זיכרונות

1. גוטמן, ישראל. מרד הנצורים, ספריית הפועלים, ישראל 1963.
2. גרוסמן, חייקה. אנשי המחתרת, מורשת, ישראל 1965.
3. דוידזון, גוסטה. יומנה של יוסטינה, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1953.
4. טננבוים - תמרוף, מרדכי. דפים מן הדלקה, יד ושם, ירושלים 1984.
5. לובטקין, צביה, בימי כליון ומרד, בית לוחמי הגטאות, תל אביב 1981.
6. צוקרמן, יצחק. ספר מלחמת הגטאות: בין החומות, במחנות, ביערות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1954.
7. צוקרמן, יצחק. שבע השנים ההן, 1939-1946, הקיבוץ המאוחד; בית לוחמי הגטאות, תל אביב 1990.
8. קורצ'אק, רוז'קה. להבות באפר, מורשת, ישראל 1965.
9. רותם, שמחה. ובתוכי העבר…: בארגון היהודי הלוחם, בית לוחמי הגטאות; הקיבוץ המאוחד, קיבוץ לוחמי הגטאות 1984.

מחקרים

מחקרים כללים

1. העמידה היהודית בתקופת השואה, דיונים בכינוס חוקרי שואה, ירושלים, ניסן תשכ"ח (אפריל 1968), יד ושם, ירושלים 1970.
2. מכמן, דן ו- ויץ, יחיעם. 'העמידה היהודית', יחידה 11 בתוך: בימי שואה ופקודה (יחידות 1 – 12), האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1989.

התנגדות במחנות

1. ארד, יצחק. טרבלינקה: אבדן ומרד, עם עובד, תל אביב 1983.
2. ווילנברג, שמואל. מרד בטרבלינקה, משרד הביטחון, תל אביב 1986.
3. לנגביין, הרמן. מרידות ובריחות באושוויץ, מורשת, תל אביב 1969.
4. פרליס, רבקה. תנועות הנוער החלוציות בפולין הכבושה, בית לוחמי הגטאות; הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1987.
5. קרקובסקי, שמואל. 'אגדה ומציאות ביחסי הגומלין בין תנועות ההתנגדות היהודית והפולנית' בתוך: (עורך: גוטמן, ישראל) תמורות יסוד בעם היהודי בעקבות השואה, יד ושם, ירושלים, תשנ"ו, עמו' 363 – 369.
6. קרקובסקי, שמואל. לחימה יהודית בפולין נגד הנאצים 1942 – 1944, ספרית פועלים, תל אביב 1977.

התנגדות בגטאות
ורשה

1. גוטמן, ישראל. יהודי ורשה: 1939-1943, יד ושם; האוניברסיטה העברית; ספרית פועלים, ירושלים – תל אביב 1997.
2. לזר, חיה. הארגון הצבאי היהודי ז.ז.וו. Z.Z.W., במרד גטו ורשה: 50 שנה למרד, מוזיאון הלוחמים והפרטיזנים, תל אביב 1993.
3. לזר-ליטאי, חיים. מצדה של ורשה: הארגון הצבאי היהודי במרד גטו ורשה W.Z.Z , מכון ז'בוטינסקי, תל אביב 1963.
4. שלו, זיוה. טוסיה אלטמן – מההנהגה הראשית של השומר הצעיר למפקדת הארגון היהודי הלוחם, מורשת, תל אביב 1992.
5. בימי כליון ומרד: עם הופעת ספרה של צביה לובטקין, יום עיון, יד טבנקין – בית לוחמי הגטאות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1980.

מזרח פולין ובריה"מ

1. ארד, יצחק. וילנה היהודית במאבק ובכליון, ספרית פועלים, תל אביב 1976.
2. בנדר, שרה. מול מוות אורב: יהודי ביאליסטוק במלחמת העולם השנייה 1939-1943, עם עובד, תל אביב 1997.
3. חולבסקי, שלום. פרשת טוצ'ין, מורשת, תל אביב 1964.
4. לוין, דב. לוחמים ועומדים על נפשם: מלחמת יהודי ליטא בנאצים, יד ושם; האוניברסיטה העברית, ירושלים 1974.
5. פורת, דינה. 'הכרוז שהוקרא באחד בינואר 1942 בווילנה בפרספקטיבה היסטורית' בתוך: יד ושם – קובץ מחקרים כה (תשנ"ו) (עורך: וייס, אהרן), יד ושם, ירושלים 1996, עמו' 77 – 101..

פרטיזנים

1. ארד, יצחק. 'מחנות המשפחה ביערות – דרך הצלה מקורית' בתוך : (עורך: גוטמן, ישראל) נסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה – הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השני של חוקרי השואה, יד ושם, ירושלים תשל"ו, עמו' 276 – 294.
2. חולבסקי, שלום. מרי ולוחמה פרטיזנית: יהודי בילורוסיה במלחמת העולם השנייה, יד ושם; מורשת, ירושלים – תל אביב 2001.
3. טק, נחמה. משפחת אנשי היער: יחידת הפרטיזנים של ביילסקי, יד ושם, ירושלים 1997
4. סמילוביצקי, ליאוניד. אנטישמיות בפרטיזנקה הביילורוסית, מורשת, תל אביב 1995.

התנגדות שאינה במזרח אירופה

1. כהן, אשר. המחתרת החלוצית בהונגריה, הקיבוץ המאוחד, ישראל 1984.
2. קפל, שמואל רנה. מאבק יהודי בצרפת הכבושה: במחנות ההסגר וב"ארגון היהודי הלוחם" 1940-1944 , יד ושם, ירושלים 1981.
3. ראיסקי, אדם. 'השפעת מרד גטו ורשה על ההתנגדות היהודית בצרפת', בתוך: (עורך: וייס, אהרן) יד ושם – קובץ מחקרים יט, יד ושם, ירושלים 1989, עמו' 307 – 317.
4. רוזט, רוברט. 'ההתנגדות המזוינת ההונגרית והיהודית בהונגריה', בתוך: (עורך: וייס, אהרן) יד ושם – קובץ מחקרים יט, יד ושם, ירושלים 1989, עמו' 209 – 226.
5. רוטקירכן, ליוויה. 'המעטים שמרדו: יהודי צ'כיה ב"חזית הפנימית" (1938 – 1942)' בתוך (עורך: רטקירכן, ליוויה) יד ושם – קובץ מחקרים יד, יד ושם ירושלים,1981, עמו' 29 – 68.
6. רונן, אביהו. הקרב על החיים: השומר הצעיר בהונגריה 1944, יד יערי, גבעת חביבה 1994

שונות

1. ג'נסן, ג'ויס. 'נשמת ילדותנו – עמידה רוחנית בספרות השואה' בתוך: (עורך: קרמיש, יוסף) יד ושם – קובץ מחקרים טו, יד ושם, ירושלים 1983, עמו' 147 – 151.
2. הלפרין אירווינג. 'ההתנגדות הרוחנית בסיפרות השואה' בתוך: (עורך: רוטקירכן, ליוויה) יד ושם – קובץ מחקרים ז, יד ושם, ירושלים 1968, עמ' 69 – 76.
3. עומר, דבורה. דמעות של אש, בית לוחמי הגטאות, ישראל 1986.

סרטים

• האחים ביילסקי - פרטיזנים לא נודעים – 714 VT
• הבריחה מסוביבור – VT 61
• עדויות מגטו ורשה – VT 231