חדש במרפ"ד – קיץ 2009
עיון
שואה ממרחק תבוא
אישים ביישוב הארץ – ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה 1933 – 1948
בעריכת דינה פורת.
הוצאת יד בן צבי 2009.
'שואה ממרחק תבוא' (ישעיה וי,ג) — כך חשו היישוב העברי בארץ ישראל, שמנה אז כחצי מיליון נפש, והנהגתו, כאשר הבינו שהמשטר הנאצי מוציא לפועל השמדה שיטתית של יהודי אירופה, ואין בידיהם הכלים להושיע את מיליוני בני משפחותיהם וחבריהם שנלכדו שם: ממרחק באה, פתאום, כמו כוחות טבע שאין להם מעצור. כבר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה נמתחה ביקורת קשה על הנהגתו המדינית של היישוב, כאילו לא הבינה בזמן ששואה מתחוללת באירופה ולא גייסה את כל משאביה כדי להציל את היהודים שם בכל דרך. ביקורת נוקבת לא פחות נשמעה על ההנהגה הרוחנית–תרבותית על שלא הגיבה תוך כדי ההתרחשויות ביצירה ובמעורבות ההולמות את המאורעות. טענות אלה נידונות עד היום, הן בזירה הציבורית והן במחקר, והן עדיין רגישות וטעונות.
המאמרים הנכללים בקובץ זה ,שנכתבו על ידי טובי החוקרים וההוגים, מתמודדים עם המתח שבין תחושת הכאב וחוסר האונים לבין ההאשמה העצמית בדבר אוזלת יד והעדר נכונות לפעול. כל אחד מן הכותבים מציג בפני קהל הקוראים אישיות אחת, מבין הסופרים והמשוררים, הרבנים ואנשי רוח, המפקדים והמנהיגים שחיו בארץ בשנות השואה, מעליית הנאצים לשלטון ועד הקמת המדינה ותום תקופת ההעפלה, ומנתח את פעולותיה והתבטאויותיה, מעשיה ומחדליה. התמונה המצטיירת היא מגוונת ומפתיעה, כל אישיות וקורותיה ונקודת המבט המקורית שלה.
ללא הומור היינו מתאבדים
מאת חיה אוסטרובר
הוצאת יד ושם, 2009
להומור ולצחוק כוח מחזק ומרפא ותפקיד חשוב בשמירה על הבריאות הנפשית והגופנית שלנו, אך נשאלת השאלה האם כוחם יפה גם להתמודדות עם אירוע כה טראומטי כמו השואה. בספרה ללא הומור היינו מתאבדים הד"ר חיה אוסטרובר משיבה בחיוב על השאלה וטוענת שהיו בני אדם שנעזרו בהומור גם בניסיונות הקשים שבהם העמידה אותם השואה - בגטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה. ההומור, היא טוענת, היה מנגנון הגנה שהפחית את עקת לבם וסייע להם להתמודד ולשרוד. ממחקרה עולה שההומור היה דרכם המופלאה להתמודד עם המציאות הנוראה, ובעדויות שאספה נשזרו סיפורי זוועה בהומור מקברי. ההומור בשואה לא הפחית את הזוועות האובייקטיביות שחוו הניצולים, אלא את הרגשתם הסובייקטיבית בתגובה לזוועות האלה. במחקרה הד"ר אוסטרובר עומדת על סוגי ההומור והצחוק וחוקרת את תפקידם בתקופת השואה. המחברת מציגה לקורא מבחר מביטויי ההומור בחיי התרבות בגטאות ובמחנות - שירים הומוריסטיים, קריקטורות וקברטים - ומספרת לנו את סיפורם הייחודי של שני ליצני גטו.
השימוש בהומור ובצחוק בתקופת השואה אמנם ידוע בין הניצולים, אך עד כה לא הוקדש לו מחקר של ממש. עשרות שנים חלפו מאז חתכו הצבאות המשחררים את חוטי התיל של המחנות; מרחק הזמן מאפשר היום לחקור את התופעה הרגישה כל כך של הצחוק, ההומור והבדיחה בגהנום של הגטאות ומחנות הריכוז והמוות.
רכבת הזהב
השמדת יהודי הונגריה ושוד הרכוש
מאת רונלד צוויג
הוצאת יד ושם ומכון בן גוריון, 2009
התכנית היא פרי פיתוח משותף של בית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם "העובדה המדהימה בקשר לטובין שברכבת הזהב לא הייתה ערכו הרב של כל פריט ופריט, אלא כמותם העצומה של הפריטים". כך כותב רונלד צוויג במחקרו המרתק על גלגולה של רכבת הזהב שיצאה מהונגריה לאוסטריה בשלהי מלחמת העולם השנייה. על הרכבת היה רכושם של יהודי הונגריה - אבנים יקרות, כסף מזומן, פרוות ושטיחים, טבעות נישואין ותשמישי קדושה. "הרכבת", כותב צוויג, "הייתה שיאן של שנות תכנון ושל ביזה מאורגנת בקפידה". בספרו מתאר צוויג ביזה מאורגנת של הרכוש היהודי, ביזה שהחלה עוד טרם השואה כשחוקקו ההונגרים חוקים אנטי-יהודיים שהטילו על יהודי הונגריה הגבלות כלכליות, והגיעה אל שיאה בימי המלחמה עם הפקעה וחלוקה מחדש - מעוגנת בחוק - של הרכוש היהודי. עם סיום המלחמה עמד הרכוש הגזול של יהודי הונגריה במוקד הוויכוח בין המעצמות המנצחות, ויכוח שהשתתפו בו הארגונים היהודיים, הקהילה היהודית בהונגריה וממשלת הונגריה. ערכו של הרכוש שהוחזר לעולם היהודי היה נמוך לאין שיעור מערכו המקורי. "האמונה שאפשר לחמוס את שגשוגה של קהילה ולחלקו מחדש", מסכם צוויג, "הייתה פנטזיה". סיפורה של רכבת הזהב הפך למיתוס שנכרכו בו אגדות רבות. במחקרו המקיף והמעמיק צוויג מפריד בין עובדות לבדיון ותורם לפענוחה של אחת הדרמות הלא מוסברות מימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה.
תורת החסידות
מאת יצחק אלפסי
הוצאת מוסד הרב קוק, 2006
תוכנית הלימוד "יהדות צפון אפריקה בתקופת השואה" מעלה לדיון את גורלם תולדות, דברי תורה והגות של 1600 אישי החסידות; השלמת היצירה הספרותית הענקית בה מרוכזים ומתומצתים תולדותיהם ודברי תורתם של גדולי אישי החסידות מסודרים לפי שושלות מהבעש"ט עד דורינו כרך ראשון מתוך סידרה של שלושה כרכים.
העולם לפני האסון
יהודי קרקוב בשני העשורים שבין המלחמות
הוצאת מארגני התערוכה: המרכז הבילאומי לתרבות,מרכז מורשת מנחם בגין
והמכון ע"ש אדם מיצקייביץ' בווארשה, 2008
האלבום שלפנינו ראה אור לרגל התערוכה "העולם לפני האסון. יהדות קרקוב בשני העשורים שבין המלחמות", שאורגנה במסגרת שנת פולין בישראל 2008/2009. הגרסה העברית רואה אור לרגל הצגת התערוכה במרכז מורשת בגין בירושלים, באביב 2009. האלבום מציג תמונות מהתערוכה ואף פותח במספר מאמרים אודות יהודי קרקוב.
מדברי מארגני התערוכה: "בעת הכנת התערוכה שאלנו את עצמנו שאלות רבות. לא כל השאלות קיבלו מענה. התמונות והעובדות שמצאנו במקומות שונים יצרו בסופו של דבר סיפור בלתי צפוי לחלוטין. אין זה סיפורה היחיד של קרקוב היהודית, אך זה הסיפור ששמענו אנחנו".
אתיקה של זיכרון
מאת טליה קוש זוהר
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009
מנמוזינה היא אלת הזיכרון היוונית,אמן של תשע המוזות ופטרוניתן של האומנויות והמדעים,ביניהם הספרות וההיסטוריה. מנמוזינה היא קולו של העבר,של הקיים ושל העתיד להיות.ספר זה עוסק בזיכרון השואה המוצף בכתיבתם של סופרים וסופרות בני הדור השני,זיכרון שנשמע בו קולה של מנמוזינה.אף שבכתיבתם מעידים הכותבים בני הדור השני על השאול - היא ולא אורפאוס נשמעת בקולם.
הספר ´אתיקה של זיכרון´ עוקב אחרי בחירתה של סיפורת הדור השני לייצג את זיכרון השואה בדמויות נשיות ואת הזיכרון כשפה נשית.בחירה זו מכוננת את זיכרון כבנוי מחומרים נשיים,חומרים של דאגה וחמלה,דאגה להשלכותיו על ההווה וחמלה על העתיד שזיכרון זה מעצב ועל היחס שהוא מכונן אל האחר.
טלילה קוש זוהר מתארת את פעולתו של הקול הנשי בסיפורת הדור השני לכינון זיכרון שואה חלופי,כביטוי של הסופרים והסופרות לצורך דחוף באתיקה של זיכרון אחר.היא מציעה לקרוא את השמעת הזיכרון בקול הנשי כהצעה ספרותית להמרת שפת הכוח של הזיכרון הלאומי הסלקטיבי-נרטיב של גבורה וקורבן-בשפת זיכרון שהיא מכנה "זיכרון של חלב אם": שפה של חיים שבוחרת לכתוב בחמלה,בהקרבה,בסבל ובזהירות.
זיכרונות ועדויות
עלה לא נידף, חיים של לימוד בצל המוות
מאת דוד הלבני
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009
זהו סיפור חיים תמציתי, מזוקק, טעון ברגשות , מלווה בצניעות ומקרין כח של אמת ואמונה. כל חייו, החל מילדותו בעיירה הקטנה שעל גבול הרי קרפטיה, דרך מחנות המוות של אושוויץ, גרוס-רוזן ומטהאוזן ועד פסגת העולם האקדמי של ארה"ב, הולך דוד הלבני בשבילי התלמוד. עבורו הוא מקור חיים, הבאר ממנה שואבים את החיות, מקום ממנו יוצאים ואליו חוזרים כל הקושיות, התירוצים, התשובות והפתרונות.
ההתמודדות עם תלאות חייו רק חיזקה והעמיקה אצל הלבני את הקשר לתלמוד, לימודו ופרשנותו, והוא הופך בו והופך כל חייו. בדפי זיכרונות אלה הוא מזקק בפני הקורא פרטי חיים מדהימים ומופלאים ויוצק מהם משמעות, הבחנה ואמונה עמוקה שאינה תמימה.
שנה גורלית
מאת אלכסנדר מאייר
הוצאת יד ושם, 2009
ביומנו המרתק משרטט אלכסנדר מאייר תמונות חיים בתוך מציאות לא אפשרית. זהו תיאור של שנה שלמה שראשיתה במעצרו בידי הגסטפו בצרפת וסיומה עם שחרורו ממחנה ההשמדה אושוויץ. זוהי עדות חשובה על שגרת ההישרדות, עבודת הפרך, הרעב והעינויים במחנה, אבל בעיקר זהו ביטוי לרצון החיים העצום ולכוח האנושי לשרוד.
מכתבים מדרנסי
מאת אנטואן סבג ודניס פסחנסקי
הוצאת מטר, 2009
דרנסי. מחנה ריכוז של יהודי צרפת שהוקם באוגוסט 1941 בעיר הקטנה דרנסי שבפרברי פריז. כ-70,000 יהודים נשלחו ממנו למחנות עבודה והשמדה, אך רק כ-2,000 שרדו.
לספר מיוחד וחשוב זה נבחרו 130 מכתבים מבין אלפים שכתבו יהודים ששהו במחנה דרנסי בשנים 1944-1941. המכתבים, שהשתמרו בדרך-לא-דרך אצל המשפחות והופקדו מאוחר יותר במרכז לתיעוד יהודי בן זמננו שבפריז, מייצגים נאמנה את שהתרחש בשנים הללו בצרפת. הם מסודרים בסדר כרונולוגי וחושפים מציאות קשה מנשוא: תנאים מחפירים של רעב, לכלוך ומחלות ותחושות של פחד, חוסר ודאות וחוסר ישע לצד אופטימיות ותקווה לעתיד. דרך המכתבים אנו מתוודעים לסיפורים אישיים דרמטיים מרתקים, שאורכם וסגנונם משתנים באורח דרמטי בהתאם לזמן ולמקום שבהם נכתבו.
הזייפנים
מאת אדולף בורגר
הוצאת Contento De Semrik, 2009
סדנת השטן - מבצע זיוף הכספים הגדול בהיסטוריה. ספרו של אדולף בורגר, הוא דיווח מפורט ומדויק אודות הסיפור של ייאמן - סדנת הזיוף הגדולה ביותר שפעלה אי פעם. בפקודה ישירה של המנהיגות הנאצית הבכירה ותחת איומי מוות מתמידים, זויפו שטרות בנק אנגליים ודולרים של ארה"ב בהיקפים עצומים. מטרת המבצע החשאי הייתה הפלת הכלכלה של ארצות הברית ואנגליה.מזוית המבט האישית הנדירה כל כך, של מי שנחלץ מהוויית המת החי אך ורק בכוח רצון שכמעט ואין לתאר במילים, בשפה מדויקת וחסכנית נמסרת כאן עדות למה שנתפס בדרך כלל כמצוי מעבר לאפשרות הדיבור והעדות: מפעל זיוף נאצי חסר תקדים בהיקפו ובסודיותו, שהתנהל באמצעותם של אסירים יהודים, מתים חיים, בלבו של מחנה הריכוז זקסנהאוזן. אין מדובר רק בדיווח יבש על אודות הלא יאומן. מבטו החודר של המחבר מאותה נקודה יחידאית כל כך על גבי "הפלנטה האחרת", מאפשר לו לתרגם את חווית העבודה ב"סדנת השטן" לניתוח חודר של מערך ההונאה העצום שפרשו אנשי ההשמדה לאורך כל אירופה, מערך ששאב את יעילותו הבלתי נתפסת מהיכולת הווירטואוזית של הרשע לרתום לשירותו את מלוא הקשת של הרגשות האנושיים - בקרב המענים והקורבנות גם יחד. בכך הופכת אותה סדנה עלומה לנקודה שמאירה באור שונה את כל חוויותיו של המחבר ובו בזמן מציעה גם לקורא זווית חדשה ומטלטלת להתבונן דרכה על הסיפור שנחשף כאן לראשונה.
נער עם כינור
מאת יוחנן פיין
הוצאה: הקיבוץ המאוחד, 2008
כיוון שלא היה בכוחו של יונאס פאולאוויציוס הליטאי להציל את כל היהודים, הוא החליט להציל את רוחו של העם היהודי. כך התהוותה בביתו ובמסתורים שהכין, כעין תיבת נוח ובה מהנדס יהודי, רופאים יהודיים ונער בן ארבע עשרה עם כינור.סביב מוקד זה נרקם סיפורו האוטוביוגרפי המצמרר של יוחנן פיין, נער עם כינור, המספר את קורותיו, קורות משפחתו, סיפור גבורתה של משפחת פאולאוויצ´יוס, אשר דבר לא הניא אותה ממאמציה להציל יהודים רבים ככל האפשר, ודמויות אותנטיות של היהודים ולא יהודים כאחד, שיוחנן הנער היה עד לגורלם. הספר נקרא כסיפור עדות וכרומן סוחף ומרתק, המתרחש בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ונע על פני גטו קובנה, מקומות מסתור, תלאות ונדודים, עד בואו של המספר לחופי הארץ, בה פסק המרדף. ביכולת התבוננות מפוכחת ושקולה, בחסכנות מופתית מדהימה במידת האיזון וההתאפקות, מיטיב פיין לספר את פלא הישרדותו. הוא פורש יריעה קיומית רבת תהפוכות ופסיפס אנושי של דמויות, הנחרטות בזיכרון המאבק הבלתי נלאה נגד האכזריות והזוועה בשיא גילומן הגיהנומי. מעשים נדירים באנושיותם, מציעים לקורא ניסיון להבנת עמידתו של האדם במחיצת הרוע, והיאחזות במידת החסד, הרחמים והחמלה, המועצמים על רקע עולם הולך ומתפרק ומערכיו האנושיים.
הקמע
מאת מארק קורזם
הוצאת כנרת – זמורה ביתן – דביר, 2009
אלכס קורזם היה רק בן חמש כשנמלט לבדו אל היער בעת שיחידת חיסול נאצית פשטה על כפרו ורצחה את אמו יחד עם יהודי הכפר האחרים. לבדו בעולם הוא הסתתר ביער, חיפש מזון ובגדים על גוויות חיילים, וכל זאת בקור המקפיא של החורף הרוסי, עד שגילתה אותו כיתת חיילי אס־אס לטבים. בתושייה רבה הצליח אלכס הקטן להסתיר מהחיילים את זהותו היהודית ולכבוש את לבם, והם הפכו אותו לקמע של יחידתם, העניקו לו דרגת כבוד של רב"ט ומדי צבא מלאים, גזורים לפי מידתו. אך מה שהחל כניסיון נואש לשרוד הפך עד מהרה להצגה ששיעשעה את האליטה הנאצית של לטביה. הילד היהודי הקטן הפך לכוכב של סרט תעמולה נאצי.
אחרי 63 שנים של שתיקה מעיקה, והוא כבר בעל משפחה באוסטרליה, גילה אלכס את הסוד הנורא לבנו מארק, היסטוריון המתגורר באנגליה, וזה עורר אותו להתחקות על עקבות עברו, לנסות לגלות את שמו האמיתי, למצוא בני משפחה ולאתר את כפר הולדתו. הספר הזה, שכתב הבן, מסמל את סופו של החיפוש.
בעקבות רוצחי עמי
מאת אלכס (מוריץ) מלר
הוצאת ידיעות ספרים, 2009.
"בעקבות רוצחי עמי" לוקח את הקורא אל עולם שחרב ואיננו עוד: לצ'רנוביץ, עיר הולדתו של מלר, למוגילב, גיא ההריגה אליה נעקרו הוא ומשפחתו, ולביסטריצה. מלר משחזר את המראות הקשים של ילדותו שנרמסה, אך יש בו הכוח להחליף את העולם האכזרי הזה בעולם של שיקום, בנייה, וסיוע ליעדי עם ישראל וההוויה הציונית.
אחרי מסע באוניית מעפילים ומעצר בקפריסין, מגיע מלר לבית-הספר "מקווה ישראל", ומשם לשירות בצה"ל, כלוחם בסיירת מובחרת. עם שחרורו הוא מצטרף לתנועת החרות ומשתתף בהקמת מועדון "אתר" לתרבות, ובמקביל נעשה חבר ב"פרלמנט" המפורסם של ראשון-לציון, שם הוא מתיידד עם אנשי מעש ואינטלקטואלים גם יחד.
גולת הכותרת היא יציאתו לשליחות בדרום אמריקה, שם נוטל מלר חלק במרדף אחרי שלושה צוררים נאצים בכירים, פושעי המלחמה שהשמידו חלק גדול מן העם היהודי, כולל בני משפחתו: אדולף אייכמן, הממונה על הובלת היהודים למחנות ההשמדה, ד"ר יוזף מנגלה, הרופא הרוצח שניהל את ה"סלקציות" באושוויץ, ומרטין בורמן, סגנו של אדולף היטלר.
ספרות
אל ארץ הגומא
מאת אהרון אפלפלד
הוצאת כנרת, 2008
בספר זה מתוודע הקורא למסעם המופלא של אם ובן. האם, טוני, היא אישה יהודייה צעירה, אמיצה ויפה, אך גם תיאטרלית ובעלת שיגיונות, המחליטה, לאחר חיים גדושי תהפוכות, שעליה לשוב למחוזם של הוריה, משם ברחה בשעתה בבושת פנים. הבן, רודי, דומה בחיצוניותו לאביו מולידו, גבר נוצרי, גבוה ורחב כתפיים, וגם בדרך החשיבה שלו, השיטתית, עניינית ומסודרת. אבל במהלך המסע אל מחוז ילדותה של טוני, נכבש רודי אט־אט בקסמם המשכר והמתעתע של כיסופיה של אמו — מהלך המוביל לאובדן אך גם מכשיר אותו לפגישה עם אהבת חייו. אל ארץ הגומא הוא הזמנה אל לב המיתולוגיה הביוגרפית של אפלפלד, ובה־בעת הזמנה למסע לנבכי הזהות היהודית המודרנית. זהו מסע מרטיט של בן המנסה להשיב לעצמו אם שאבדה לו, ואשר מבחינות מסוימות מעולם לא היתה שלו, ובמקביל ניסיון אמיץ וגלוי עיניים להתחבר לזהות שבטית כובשת אך גם מסוכסכת וחמקמקה.
המסע אל ארץ הגומא, שהוא, בעצם, נתיב הגעגועים של כולנו, מלווה במוזיקה הממגנטת של הפרוזה הלירית המשובחת של אפלפלד. בדומה לשיר ערש, אל ארץ הגומא מספר לנו סיפור מזעזע, בלשון ריתמית קסומה, המערסלת ומענגת אותנו.
אמרתי – דור שני
מאת מרים לפיד.
הוצאת עקד, 2009.
מרים לפיד היא ילידת פולין, בת הדור השני של ניצולי-השואה. עלתה לארץ עם הוריה בגיל 11. הספר "אמרתי- דור שני" הוא ספרה השני. הספר כולל שירים וסיפורים קצרים, המבוססים ברובם על "קטעי חיים" של "הדור השני" לשואה, החי במדינת-ישראל. מרים לפיד מתארת את המציאות ואת חיי היום-יום בישראל, תוך התמקדות בחוויות של בני-הניצולים.
לפנינו ריאליזם-פסיכולוגי, המשולב בהומור, ומבטא נאמנה את החוויה הישראלית משואה לתקומה. יש בספר זה משום ראייה ראשונית של אירועים היסטוריים, הצופנים בחובם גם מתח ומסתורין.
המלחמה הסודית של אבא
מאת לוסינדה פראנקס
הוצאת מעריב, 2008
בצעדים כושלים, במסע שהוא לא רק פיזי, אלא בעיקר נפשי, פותחת פראנקס במלאכת הפרת נדר השתיקה של אביה ומצטמררת כשהיא מגלה שהוא השתייך ליחידה צבאית סודית ואת שנות המלחמה, שעליהן מעולם לא דיבר, העביר במשימות ריגול חשאיות ומסוכנות על אדמת אויב. למרות נגעי הנישואין של הוריה, אותה חוותה בילדותה, הם נישאו מאהבה, אך זו הרקיבה כי אביה הקריב את נעוריו ואת תמימותו על מזבח אהבתו לארצו.
המלחמה הסודית של אבא הוא פתולוגיה משפחתית מעורטלת, אך לא פחות מכך - מזמור מהדהד לאלכימיה של האהבה. הגיבורים האמיתיים - הסופרת, אביה ובני משפחתה - נותרו אולי מצולקים מאירועי החיים התובעניים, אך פס חן עדין ואנושי מעטר את חייהם כשהם חוגגים, גם אם באיחור, את ניצחון האהבה על הסודות הארורים.
חינוך
השואה בין היסטוריה למבדה
האידאולוגיה והמדיניות הנאצית בספרות, בקולנוע ובמוזיקה
מאת לילי הלפרט-זמיר, דורון נידרלנד
הוצאת מורשת, 2009
השואה בין היסטוריה למבדה (Fiction) היא תכנית לימוד רב-תחומית להוראת נושא השואה, שנכתבה בהשראת ועדת שנהר. תכנית זו מנסה לשלב בין היסטוריה, ספרות, קולנוע ומוזיקה, בהנחה שרצוי להאיר נושא מורכב ורגיש כמו השואה, מכמה נקודות מבט ולא רק מההיבט ההיסטורי. התכנית פונה אל הממד הרגשי-חווייתי בד בבד עם לימוד העובדות והאירועים. אחת ממטרותיה העיקריות של תכנית לימוד זו היא להמחיש את אקלים התקופה באמצעות ספרות, קולנוע ומוזיקה.
ילדים
למה לנפתלי קוראים נפתלי
מאת אלונה פרנקל
הוצאת מודן, 2009
אלונה פרנקל, סופרת הילדים האהודה מספרת את סיפור ילדותה ומשפחתה בתקופת השואה, בדרכה הרגישה והמיוחדת,נוגעת אלונה בנושא שאינו פשוט לתיאור עבור ילדים.
אומרת אלונה פרנקל : 'הצפירה המצמררת לזכר קורבנות השואה מחידה מבוגרים וילדים כאחד.בספר זה ניסיתי בפשטות , בכנות ובחמלה , להעלות את נושא הזיכרון. אני מספרת על ילדות במלחמה , תקופת אימה ואבל שבסופה ההצלה ונחמה גדולה. נמנעתי מלהיכנס לפרטים כי לדעתי זה מוקדם מדי בגיל צעיר.את האירועים הקשים ציירתי בקומפוזיציות אבסטרקטיות, המעבירות בצורה ובצבע את הרגשות כי אני מאמינה שזאת הדרך הנכונה לספר לילדים את הסיבה לאותה הצפירה המצמיתה אותנו למקומותינו מידי שנה'.
