חינוך והוראה מתוקשבת

המושג "גבול" סותר לחלוטין את מהותה של האמנות. אמנות טהורה נענית לחוק אחד בלבד: ליצור, להפיק, ולהפעיל את כוח הדמיון ללא הגבלה. אם כן, איך עלינו, כקהל צופים וכאנשי חינוך, להגיב לייצוגים אמנותיים שמאתגרים במתכוון את חוש השיפוט שלנו ביחס לראוי ולמותר בייצוגן הוויזואלי של חוויות טראומתיות? מהו היחס ההולם כלפי אמנות המשתמשת בעוצמתם הוויזואלית של סמלי השואה כדי לטעון טענות רחבות יותר לגבי אופני ייצוג וחופש היצירה האמנותית? להמשך קריאה.

הסרט "החיים יפים" זכה לתגובות מעורבות עם צאתו לאקרנים. בצד הצלחה מסחרית ואהדת הקהל, היו שראו בו קומדיה המקלה ראש בזוועות העבר, זילות והתייחסות לא רצינית לשואה. הייצוגים הקולנועיים של השואה אמנם יכולים להידון כחלק מהשיח על היסטוריה וקולנוע, אך נראה שכמה משאלות היסוד המלוות את השיח, מקבלות דגש מהותי הנובע מהעיסוק בשואה. כמה משאלות היסוד הללו יהוו את מסגרת הדיון למאמר זה. להמשך קריאה.

"כשעמדתי מול תמונתך והתבוננתי בה בעיון, רק מאוחר יותר עלה במחשבתי שמבטי תפס את מקומו של המבט האנונימי שהתבונן בך באותו יום.." כאשר חומרי הגלם שלה נוגעים באירועים היסטוריים, עולה השאלה מה הוא מקומה של האמנות ביחס להעברת אמת היסטורית. האם בדיה היא מוסרית כאשר היא המשמרת את הדיון על אודות השואה? מהם הגבולות של האמנות בייצוג השואה, אם בכלל ניתן לייצג אירוע כזה? מאמר זה בוחן שאלות אלה תוך התבוננות ביצירתו של הצלם שימחה שירמן Krystina היקרה. להמשך קריאה.

במסגרת מדור 'חפצים לדעת' בחרנו בגיליון זה לראיין את מנהלת מחלקת החפצים במוזיאון יד ושם, הגברת חביבה פלד-כרמלי, ואת מר מיכאל טל, אוצר במחלקת החפצים, בנוגע לשאלת גבולות ייצוג השואה, והדרך בה מתבטא העיסוק בשאלה זו במחלקת החפצים. להמשך קריאה.