ספרים חדשים ביד ושם
- וישבתם בטח – ניצולי השואה בהתיישבות העובדת, 1955-1945
- צעדות המוות, 1945-1944
- עיון וחקר: הרצאות ומסות, 16 – שירותי בריאות בתנאי ארעי
- "וירא אלוהים כי רע”
- 13 מחברות – יומנו של יעקב פוזננסקי מגטו לודז', 1945-1941
- סגולות של זיכרון – 65 שנות יצירה של ניצולי שואה
וישבתם בטח – ניצולי השואה בהתיישבות העובדת, 1955-1945
עדה שיין ושלמה ברגיל
ד"ר שלמה בר-גיל וד"ר עדה שיין דנים במחקריהם המובאים בספר זה בקליטת עולי שארית הפליטה בתנועה הקיבוצית ובתנועת המושבים בשנים 1945-1955. האם חדרו עולי שארית הפליטה להתיישבות העובדת באופן עצמאי או שמא כוונו בידי מנגנוני הקליטה של המדינה הצעירה ושל תנועת המושבים? האם הייתה קליטתם סיפור של הצלחה או שמא היו בה גם אכזבות, מתחים, כישלונות ועזיבות. בר-גיל ושיין עוסקים בסוגיות המורכבות האלה, הקשורות לראשית התהוותה של החברה במדינת ישראל. מחקריהם חושפים לפנינו את טיב היחסים בין התושבים הוותיקים ובין עולי שארית הפליטה, את התפקידים שהועידו לניצולים ראשי המדינה ומנהיגי התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים לאחר מלחמת העצמאות ואת תפקודם של עולי שארית הפליטה עצמם בתוך סבך הזיכרונות, היעדים, הדעות הקדומות והקשיים.
צעדות המוות, 1945-1944
דניאל בלטמן
בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, בתקופה שבה פינו הנאצים את מחנות הריכוז, מצאו את מותם קרוב ל-300,000 אסירים שנרצחו באכזריות בידי השומרים מצוות המחנות, בידי שומרים ומלווים אחרים שגויסו ללוות את המפונים ובידי רוצחים מזדמנים. מחקר זה, המבוסס על חומר ארכיוני רחב היקף שנאסף בעשרות ארכיונים ברחבי העולם, הוא הראשון המביא תמונה מפורטת על המאמץ שעשה הרייך השלישי למלא עד תום את משימתו לחסל את אויבי ה"גזע הארי", רגע אחד לפני הסתלקותו מעל במת ההיסטוריה.
עיון וחקר: הרצאות ומסות, 16 – שירותי בריאות בתנאי ארעי
עדה שיין; עורך הסדרה: דן מכמן
כאשר מלחמת העולם השנייה הסתיימה, 1.65 מיליון אנשים מלאומים שונים שוחררו ממחנות לעבודת כפייה וממחנות ריכוז באוסטריה. ביניהם היו 20,000-30,000 אסירים יהודים שהשתחררו ממאוטהאוזן ומעשרות מחנות המשנה שלו. אסירים אלה שרדו רעב, תנאים סניטריים ירודים, מחלות ועינויים. פחות משלוש שנים לאחר מכן לקחו רבים מהם חלק מרכזי בהקמתה וביסוסה של מדינת ישראל, כשהם בעלי חוסן פיסי ונפשי. כיצד התחוללה ההתאוששות המהירה הזאת? המחקר בודק את תרומת מספקי השירותים הרפואיים במחנות העקורים באוסטריה לשיקום הרפואי של הניצולים והשפעתם על עיצוב מדיניות שירותי הבריאות במדינת ישראל.
”וירא אלוהים כי רע”
אוטו וייס; תרגמה מצ'כית וערכה: רות בונדי
מה היה קורה אילו היה אלוהים שומע את תפילותיו של יהודי אחד בגטו טרזין ויורד בדמות אדם כדי להושיט לו יד לעזרה? על כך מנסה לענות אוטו וייס בנובלה אישית ויוצאת דופן שכתב בגטו טרזין
כמתנת יום הולדת לאשתו ומסר לה אותה בלוויית איוריה של הבת הלגה שהייתה בת 13 כשציירה אותם בגטו. זהו ביטוי ייחודי ויצירתי לחיי הסבל, הפחד, הניכור והמאבק בגטו, לצד רגעים של אנושיות ותקווה עד הסוף המפתיע המעלה שאלות מוסריות ותאולוגיות מרתקות. באוקטובר 1944 נשלח אוטו וייס למחנה אושוויץ-בירקנאו. אשתו ובתו לא זכו לראותו שוב, אך הן הצליחו לשרוד ולהשיב לידיהן את הנובלה. הספר כולל הקדמה מאת הבת והאמנית הלגה ויסובה הושקובה ומבוא וביאורים מאת ההיסטוריונית רות בונדי.
13 מחברות – יומנו של יעקב פוזננסקי מגטו לודז', 1945-1941
עורכת: מיכל אונגר; תרגמו מפולנית: שושנה רונן ומיכאל סובלמן
הד"ר יעקב פוזננסקי תיעד ביומנו את כל תקופת המלחמה. הוא החל לכתוב את היומן באוקטובר 1941 והוסיף לכתוב עד 2 ביוני 1945, חצי שנה כמעט לאחר השחרור. פוזננסקי חש צורך לתעד את ההתרחשויות הכלליות בגטו כמו גם את חייו הפרטיים, רגשותיו ומחשבותיו על הנעשה סביבו, מתוך הבנה שהוא עֵד למאורעות שלא היו כמוהם בהיסטוריה. הוא מצייר תמונה מרתקת ומורכבת של מכלול החיים בגטו הרעב, הסגור והמנותק מן העולם, ומעניק לנו הצצה נדירה למדי על חודשי ההתארגנות הראשונים של שרידי היהודים בפולין.
סגולות של זיכרון – 65 שנות יצירה של ניצולי שואה
אוצרת התערוכה: יהודית שן־דר
התערוכה פותחת צוהר למאגר ההבעה האמנותית, המאפשר למי שלא היה שם לגעת במציאות שיש לה מרכיבים חזותיים. התערוכה חושפת שפת סימנים וסמלים בעלת עצמות הנובעות מן הישירות של המבע, מהכורח הדוחף את הזוכר לחשוף את צפונות זיכרונו, ללא כחל וסרק. אין לפנינו מלאכת שחזור של מציאות אלא המציאות עצמה, חיצונית ופנימית גם יחד, הצבועה בצבעי ההתנסות האישית. פרקי התערוכה הם מקבצים תמטיים או חזותיים של היצירות. לצד היצירות מובאות עדויות מוקלטות של האמנים הניצולים, שבהן יש הד לכורח שבמעשה היצירה שלהם. הביטוי המילולי והאמנותי יחדיו מהווים את המכלול התצוגתי. סגולותיו של הזיכרון מקבלות צורה, פנים וקול בתערוכה שהיא מארג חזותי רב גוונים ורבדים. כל יצירה היא קולו של היחיד; היצירות כולן יחדיו הן מקהלה שעצמת מבעה מהדהדת בחלל התצוגה.
