אודותינו

מר יאן קמיטה (Jan Kmita) וגב' אווה נווקווסקה (Ewa Nowakowska) עם תעודת חסידי אומות העולם המציינת את סבתם וסבם, חסידי אומות העולם המנוחים, קרולינה ומיקולאי קמיטה
ד"ר משה ברונשטיין, בנה של ניצולת השואה סופיה שרה ברונשטיין לבית גבירצמן ז"ל, נושא דברים בטקס
שגרירת פולין בישראל הגברת אגניישקה מגדז'יאק מיזווסקה, נושאת דברים בטקס
בני משפחתם של המצילים, חסידי אומות העולם המנוחים, קרולינה ומיקולאי קמיטה, בתצלום קבוצתי עם בני משפחתה של הניצולה, סופיה שרה ברונשטיין לבית גבירצמן ז"ל

ביום רביעי, 4 בנובמבר 2009 התקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לקרולינה ומיקולאי קמיטה (Mikolaj and Krolina Kmita) המנוחים מפולין. בטקס השתתפו מר יאן קמיטה (Jan Kmita)  וגב' אווה נווקווסקה (Nowakowska Ewa) -  נכדיהם של בני הזוג קמיטה וכן בני משפחותיהם, שהגיעו במיוחד מפולין - שגרירת פולין בישראל, הגברת אגניישקה מגדז'יאק מיזווסקה (Agnieszka  Magdziak Miszewska), ד"ר משה ברונשטיין – בנה של הניצולה סופיה ברונשטיין ז"ל (לבית גבירצמן),בני משפחה וחברים, ניצולי שואה, חברי ועדת חסידי אומות העולם וכן מחנכים מפולין המשתתפים בסמינר של ביה"ס המרכזי להוראת השואה ביד ושם המתקיים בשיתוף מוזיאון אושוויץ.

קרולינה ומיקולאי קמיטה הוכרו כבר בשנת 1967 כחסידי אומות העולם ובשנת 1972 נטעה הניצולה סופיה ברונשטיין עץ לכבודם ביד ושם. אלא שבשל נסיבות שונות לא יכל להתקיים עד היום טקס הענקת המדליה והתעודה. כעת, 45 שנה לאחר שהוכרו, הביא ד"ר ברונשטיין את בני משפחת קמיטה לישראל כדי לקיים את הטקס.

לאחר טקס אזכרה באוהל יזכור הוענקו האות והמדליה למר יאן קמיטה ולגב' אווה נווקווסקה, נכדיהם של בני הזוג קמיטה, ליד העץ שנטעה ניצולת השואה סופיה ברונשטיין ז"ל בשנת 1972 לכבוד מציליה - קרולינה ומיקולאי קמיטה. 

סיפור ההצלה

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר קובל שבפולין (כיום – אוקראינה) כ-13,000 יהודים. ביוני 1941 נכבשה קובל בידי הגרמנים ובעיר החלו מעשי טבח וזוועה. יהודים נחטפו ונרצחו, עסקים הולאמו והוחלו סנקציות. כמה שבועות לאחר מכן אספו הגרמנים ספרי תורה מכל בתי הכנסת בעיר ושרפו אותם. עד סוף 1941 נרצחו בעיר כ-1,000 יהודים.

לקראת סוף מאי 1942 הוקמו שני גטאות. בגטו האחד רוכזו היהודים "הבלתי מועילים" – מי שאי אפשר היה לנצל את עבודתם לצרכי הגרמנים. יהודים אלה נרצחו חודש מאוחר יותר, ביוני 1942. באוגוסט החל חיסול הגטו השני. רבים ניסו לברוח ולהסתתר, מאות יהודים נתפסו ורוכזו בבית הכנסת הגדול בקובל.  שם, במקום ריכוזם האחרון, לפני שנטבחו ונקברו בבורות שנאלצו לחפור בעצמם - חרטו על קירות בית הכנסת את שמותיהם וצוואתם. טבח היהודים ההם נמשך כחודשיים.

באוקטובר 1942 חוסלו אחרוני היהודים בעיר קובל. שרדו רק עשרות בודדות שהצליחו לברוח ליערות בסביבה.   סופיה - שרה ברונשטיין, אז צעירה בת 21, היתה בין השורדים. לאחר האקציה הראשונה בגטו נמלטה סופיה וברחה לדירתה שברחוב מונופוליובה. שם פגשה את שכנתה אלזה קמיטובה שנתנה לה תעודות ושלחה אותה עם חמותה קרולינה קמיטה ובעלה מיקולאי  לחוותם שבכפר הסמוך 'בוז'ה דרובקה'. בני הזוג קמיטה כיסו את עינה של סופיה כאילו היתה חולה והובילו אותה בעגלה לביתם, שם הוצגה כקרובת משפחה.

ב-2 בספטמבר 1942 שעה שהאקציה הראשונה נגד היהודים נערכה בעיר הסמוכה הולובי, חפרו בני הזוג בור בחצר הבית והסתירו שם את סופיה וארבעה יהודים נוספים. "סבתא" קרולינה הביאה להם מידי יום מזון, מים ובגדים. כעבור שבועיים עזבו ארבעת היהודים וסופיה נשארה בבור לבדה. בימים היתה עולה לבית ובלילות שבה לבור.

בנובמבר 1942 גברו הרדיפות והגרמנים הורו לכל היהודים הנותרים בסביבה להגיע להולובי. קרולינה סירבה להפקיר את סופיה ולא נתנה לה ללכת, וזאת למרות שבני משפחתה דרשו ממנה להיפטר מן היהודיה. במשך שמונה חודשים החביאה קרולינה את סופיה בבור שחפרה בשדה סמוך, כיסתה אותה בתבן, ובחשכת הליל בקור ובשלג היתה מגיעה לבקרה ומביאה לה מזון ובגדים חמים. לאחר שמונה חודשים חזרה סופיה להסתתר בבור שבחווה, עד שעובדת צעירה שסייעה במשק הבית חשפה את מקום מחבואה. אז מיהרה קרולינה להעביר את סופיה לעליית הגג. סופיה הסתתרה בביתם של בני הזוג קמיטה עד לשחרור במרס 1944.

במהלך המלחמה היה ביתם של בני הזוג קמיטה פתוח לרווחה לכל נמלט, ובביתם הסתתרו יהודים נוספים לפרקי זמן שונים. כמו כן קרולינה היתה דואגת למזון ובגדים ליהודים אחרים שהסתתרו ביערות. בני הזוג פעלו באומץ לב תוך סיכון רב לחייהם וזאת מתוך אהבת אדם וללא כל קבלת תמורה.

קרולינה ומיקולאי קמיטה הוכרו כחסידי אומות העולם ב-1 בינואר 1967  ובשנת 1972 ניטע עץ לכבודם ביד ושם.