אודותינו

ניצולי שואה יוצאי רודוס מדליקים נרות אזכרה במנורת יד ושם במהלך טקס האזכרה ליהודי רודוס. מדליקי הנרות: גב' מתי פורת, ניצולת קוס; גב' דורה שמריהו, ניצלות רודוס; גב אסטלה יזרעאל פרנקו, ניצולת רודוס; גב' אסתר ישראל בנדיצ'ה, ניצולת רודוס; מר משה חנן, ניצול רודוס; גב' סטלה חוניו, ניצולת רודוס. מימין: מנחת הארוע, הגברת ליאת בן חביב, מנהלת מרכז הצפייה של יד ושם ובת לקהילת
מר מריו סוריאנו, יושב ראש העמותה הארצית למורשת יהודי רודוס, נושא דברים בטקס
הגברת זלדה עובדיה, מנהלת עמותת ספרד לשימור והפצת התרבות היהודית ספרדית ועורכת משנה של כתב העת בלדינו "אקי- ירושלים", נושאת דברים על יהדות רודוס
מר דוד גלאנטה, ניצול שואה מרודוס ותושב בואנוס איירס, שהגיע במיוחד לארוע וסיפר את סיפורו האישי, מוסר את ספרו "יום אחד יותר בחיים" לרחל ברקאי, מנהלת אגף הנצחה והסברה ביד ושם

ב-30 ביולי 2008 התקיימה בבית הכנסת ביד ושם האזכרה השנתית ליהודי רודוס שנספו בשואה, בהשתתפות מר מריו סוריאנו, יושב ראש העמותה הארצית למורשת יהודי רודוס, גברת זלדה עובדיה, מנהלת עמותת ספרד לשימור והפצת התרבות היהודית-ספרדית, מר דוד גלנטה, ניצול שואה מרודוס, ניצולי שואה יוצאי רודוס ובני משפחותיהם.
באי האזכרה עמדו דקה בדומיה לזכרו של סלבו יהושע אלקנה, נשיא הכבוד של העמותה, שנפטר לאחרונה.

באזכרה נוגן בכינור השיר "ארבולס יורן פור לוביאס" ("העצים בוכים לגשם"), שיר-עם בלדינו שנולד בזמן גירוש היהודים מספרד והועבר מפה לאוזן במשך כ-500 שנה. בתקופת השואה שרו את השיר האסירים היהודים במחנות.

באירוע הוקרן קטע מסרטה של רֶבֶקה סַמוֹנַ́ה בהפקת L’altravista: "אי הוורדים - טרגדיה של גן עדן", אשר בתחילת יולי השנה היה מועמד ל"פרס אבנר שלו יו"ר יד ושם", שמוענק ע"י מרכז הצפייה בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

הגברת זלדה עובדיה, מנהלת עמותת ספרד לשימור והפצת התרבות היהודית-ספרדית ועורכת משנה של כתב העת בלדינו "אקי- ירושלים", נשאה דברים על יהדות רודוס.

מר דוד גלאנטה, ניצול שואה מרודוס וכיום תושב בואנוס איירס, הגיע במיוחד לארוע וסיפר את סיפורו האישי. מר גלאנטה העניק במתנה ליד ושם את ספרו, "יום אחד יותר בחיים", וקיבל תעודת הוקרה ממר מריו סוריאנו, יושב ראש העמותה הארצית למורשת יהודי רודוס.

על קהילת יהודי רודוס
קהילת יהודי רודוס היתה קהילה משגשגת שמנתה כ-4,000 איש לפני המלחמה: היו בהם יהודים שהגיעו לאי לאחר גירוש ספרד וקיימו פעילות חברתית ודתית עשירה במיוחד.

בשנת 1938 הוחלו חוקי הגזע ברודוס שהיתה בשליטת האיטלקים, ועל היהודים הוטלו הגבלות ואיסורים: נסגרו סמינרים וישיבות, הוגבלה תנועת היהודים באי הקטן, בוטלו סמכויותיהם של בתי הדין היהודיים, נאסר על היהודים לעסוק במקצועות חופשיים, עובדי ציבור יהודים פוטרו, בוטלה אזרחותם האיטלקית של בני כ- 103 משפחות יהודיות שהגיעו לרודוס אחרי ינואר 1919 ונקבע כי יש לגרשם מן האי.

ב-15 בספטמבר 1943 נכבשה רודוס בידי הגרמנים, וביולי 1944 החל גירוש יהודי רודוס אל המחנות ואל תאי הגזים באושוויץ.

1,641 מיהודי רודוס נספו בשואה. רק 179 יהודים שרדו, ביניהם כ-50 יהודים שעמדו בפני שילוח לאושוויץ וניצלו הודות לקונסול הכללי של תורכיה ברודוס, סאלח א-דין אולקומן, שטען בפני הגרמנים שהם בעלי אזרחות תורכית. אולקומן הוכר כחסיד אומות עולם על ידי יד ושם, ובשבוע שעבר נערך לכבודו כנס ברודוס.