|
מה חדש ביד ושם:
כינוס בין-לאומי בנושא "חקר השואה והקשריו":
צמיחתם של מרכזים וגישות
בימים 21-24 בנובמבר 2004 התקיים ביד ושם כינוס מדעי בין-לאומי בנושא "חקר השואה
והקשריו: צמיחתם של מרכזים ושל גישות" לציון יובל שנים ליד ושם. את הכינוס ערך
המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם, והוא התמקד בהיבטים שונים של חקר השואה
מראשית התפתחותו לאחר מלחמת העולם השניה.
הכינוסים הקודמים של יד ושם התמקדו בהיבטים ההיסטוריים של חורבן יהדות אירופה בזמן
מלחמת העולם השנייה, ואילו הכינוס בנובמבר עסק בחקר השואה עצמו ובמרכזי המחקר אשר
נוסדו ברחבי העולם, תוך התייחסות לתפקידו של יד ושם בהקמתם ובפיתוחם של מרכזי מחקר
אלו בחצי המאה האחרונה. בכינוס הרצו חוקרים מארה"ב, קנדה, בריטניה, גרמניה, צרפת,
הולנד, פולין, רוסיה וישראל. את הרצאת הפתיחה בנושא "שתי סוגיות נפרדות? ההיסטוריוגרפיה של מלחמת העולם השנייה
ושל השואה" נשא פרופ' גרהרד ויינברג מאוניברסיטת צפון קרוליינה – צ'אפל היל,
מחשובי החוקרים של ההיבטים הצבאיים של מלחמת העולם השניה.
בכינוס נערך מושב מיוחד לדיון בנושא "מי היה אחראי לשואה: היטלר או הגרמנים?" לרגל
הוצאתו לאור של הספר תולדות השואה – מקורות הפתרון הסופי: ספטמבר 1939 – מרס 1942
מאת כריסטופר בראונינג (באנגלית, הוצאת יד ושם בשיתוף ההוצאה לאור של אוניברסיטת
נברסקה. בעברית, הדרך אל הפתרון הסופי, הוצאת יד ושם). בדיון
השתתפו פרופ' כריסטופר
בראונינג מאוניברסיטת צפון קרוליינה – צ'אפל היל, פרופ' עומר ברטוב מאוניברסיטת
בראון, פרופ' אולריך הרברט מאוניברסיטת פרייבורג על שם אלברט לודוויג וד"ר יורגן
מתיאוס ממוזיאון השואה בוושינגטון. בכינוס היו גם דיונים על תפקיד עדות הניצולים
בעיצוב תמונת השואה במחקר ההיסטורי, במשפט ובספרות השואה.
הכינוס התקיים בתמיכתו האדיבה של מרכז גרטנר לכינוסים בין-לאומיים בנושא השואה.
כבר בימי השואה עצמה וביתר שאת לאחריה, החלה התמודדות מחקרית מגוונת עם הנושא. מתח
מתמיד התקיים בין הגישה הגורסת שהשואה אינה יכולה להיות מוסברת או מובנת בכלים
שבידי בני אנוש, לבין גישה המכירה בכך שאת שהתרחש בשואה יש להכליל בתוך גבולות גדרי
ההתנהגות האנושית.
כינוס זה ביקש לבחון אפוא כיצד צמח חקר השואה מאז תחילתו, וכיצד התמודדו חוקרים עם
מתח זה – כמו גם עם שלל בעיות אחרות – מקומיות, דוריות, פוליטיות וכיו"ב.
בשנים האחרונות ראו אור מספר ספרים שעניינם ההיסטוריוגרפיה של השואה בכלל, ומחקרים
היסטוריים על תולדות חקר השואה בגרמניה ובמדינת ישראל בהקשר של הזיכרון הקולקטיבי
באותן ארצות בפרט. לאור המודעות הגבוהה לשאלות הייצוג ההיסטורי, ניתנה בכינוס תשומת
לב למספר כיוונים:
ראשית, באלו אופנים צמח חקר השואה במרכזים שונים ברחבי העולם, ומה הניע את החוקרים
במרכזים הללו. האם הדבר הביא גם לפיתוח גישות ואסכולות מיוחדות? ומה התמורות
שהתחוללו במרוצת השנים? שנית, דגש על ההיבט של גורל היהודים בשואה, דווקא לנוכח
נטייה נרחבת היום לדון בעיקר בהיבט של "חקר הרודפים", ובו שימת דגש על ההקשר של
ג'נוסייד. שלישית, דיון רחב בסוגיית העדויות והזיכרונות של ניצולי השואה, והמידה בה
תרמו הללו למחקר ולהבנה של השואה על היבטיה השונים. עבור יד ושם, זו היא גם הזדמנות
לבחון – לאחר יובל שנים - את מקומו של המוסד במכלול המחקרי.
▲ראש העמוד
|
גירסה להדפסה