"להכיר את עצמי" – סמינרים לדוברי גרמנית
שיחה עם ד"ר נועה מקייטון – ראש הדסק הגרמני במגמת אירופה
מאת נעמה חורב
לפני מספר שבועות התקיים בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם סמינר לדוברי גרמנית (בין התאריכים 6.8.06 -17.8.06). סמינר נוסף עתיד להתקיים בחודש אוקטובר. על-מנת לשמוע על יחסי הגומלין בין ישראל לגרמניה מהיבט חינוכי ואישי, קיימתי שיחה עם
ד"ר נועה מקייטון, ראש הדסק הגרמני במגמת אירופה בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם, על הסמינרים לדוברי גרמנית שמקיימת המגמה מזה כעשר שנים.
סמינר מחנכים מאוסטריה, 30 במרץ-12 באפריל 2006
סמינר מחנכים מליכטנשטיין, 21 באפריל-2 במאי 2006
את הסמינרים מארגן יד ושם במסגרת תכנית ICHEIC
להוראת השואה באירופה ( ICHEIC: הנציבות הבינלאומית לתביעות ביטוח על תקופת השואה), בשיתוף
המרכז לחינוך פוליטי במדינות השונות של הפדרציה הגרמנית ומשרד החינוך האוסטרי. במהלך השנים חלו שינויים במבנה ובתוכן הסמינרים בהתאם לצרכים ולניסיון המצטבר. השנה התקיים בפעם הראשונה סמינר פתוח, ללא סיוע של איש קשר מגרמניה או מאוסטריה, שהתבסס על רשימות התפוצה שיש בידי יד ושם.
1. סמינרים לדוברי גרמנית – מידע ומספרים
הסמינר לדוברי גרמנית נמשך כשבועיים ומשלב הרצאות וסיורים ביד ושם
יחד עם ביקורים ברחבי הארץ. לפני הסמינר מתקיימת פגישת הכנה בגרמניה בה מברר מר
תיאו שוודמן, איש הקשר והמארגן הגרמני, אלו מוטיבציות עומדות בבסיס הרצון של האנשים
להגיע לישראל ולהשתתף בסמינר. בין הסיבות נמצא כמובן, עניין מקצועי בנושא השואה
ולעתים גם עניין הנובע מקשר ביוגרפי משפחתי לנושא; הרצון לבקר באתרים הקדושים
בישראל וכן עניין בהיכרות עם מקום עליו שומעים תדיר במהדורות החדשות. אצל חלק
מהמשתתפים מדובר במקום שצריך להגיע אליו לפחות פעם בחיים, בדומה למקומות בעלי שם
אחרים בעולם. סיבות נוספות לרצון להשתתף בסמינר הן בסמינר האחרון שהתקיים בקיץ, ציינו הרבה מהמשתתפים שהגעתם לארץ עמדה בניגוד לרצון בני משפחתם. אצל רובם היה זה החשש מפני המציאות הבטחונית. אחרים חשו שלא בנוח "לשבת בפינה שקטה" בעוד הארץ נמצאת בעיצומה של המלחמה בצפון.
הסמינרים משלבים למידה והתנסות ביד ושם לצד סיורים והיכרות עם אישים ומקומות בישראל.
ד"ר נועה מקייטון תיארה בפניי כמה מהאופציות לסיורים וביקורים: סיור בירושלים וסביבתה - ביקור בעיר העתיקה, במצדה, בים המלח, במערות קומראן וכיוצא באלה, בהתאם לזמן העומד לרשותם. במטרה להרחיב את היכרותם עם ישראל ולשמוע על מציאות החיים במדינה ועל נושא השואה מנקודות מבט מגוונות, מבקרת הקבוצה בסוף השבוע השני לשהות בישראל במגוון אתרים ומשוחחת עם דמויות מפתח שונות למשל, מפגש בנצרת עם האב אמיל שופאני ומפגש עם נזיר מג'אלי – מורה וכתב בעיתון "הארץ". נוסף לכך מסיירת הקבוצה במרכז קליטה לעולים חדשים, בבית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד. כן מקיימת הקבוצה סיור עם מורה דרך בגליל (ובאתרי הדת הנוצריים), סיור בבית ברל, סיור לאורך גדר הביטחון ועוד (משתתפים המבקשים לסייר במקומות שאינם במסגרת הסיור הרשמי שמארגן יד ושם, עושים זאת באופן פרטי כך למשל, ביקרו כמה מהמשתתפים בסמינר האחרון במחסום בבית-לחם). באופן חד-פעמי התקיים בסמינר האחרון מפגש עם שגריר גרמניה בישראל, שביקש להביע את הערכתו למשתתפים על שלא ביטלו את הגעתם לארץ, על אף המלחמה.
ד"ר האראלד קינדרמן
גיל המשתתפים בסמינר מגוון: צעירים בתחילת דרכם המקצועית לצד אנשים שנמצאים זמן קצר לפני יציאתם לפנסיה. את קיום הסמינר הפתוח פירסם יד ושם באתרים אקדמיים ובאמצעות רשימות תפוצה. לסמינר שהתקיים בקיץ נענו 80 איש שמתוכם נבחרו לבסוף 25 איש. מהם הגיעו בפועל לישראל 20 איש (חמישה ביטלו בעיקר עקב המלחמה בצפון).
בהתאם לדרישות ICHEIC, הנציבות הבינלאומית לתביעות ביטוח על תקופת השואה, הוגדרו מטרות הפעילות בסמינרים: הפצת הוראת השואה באירופה ומאבק באנטישמיות העכשווית. מסיבה זו נבחרים המשתתפים בהתאם ליכולתם לקדם במסגרת עבודתם המקצועית את הפרוייקטים החינוכיים: מורים, פרופסורים, עובדי אתרי הנצחה או עמותות הקשורות לנושא השואה. בסמינר מקבלים המשתתפים חומרי לימוד חינם וההגעה לישראל והשהות במהלך ימי הסמינר מסובסדים על ידי משרד החינוך של גרמניה, אוסטריה ויד ושם.
בעשר השנים האחרונות הגיעו המשתתפים ממדינת Nordrhein-Westfalen שבגרמניה. כאמור, בשונה מהסמינרים הקודמים, היה הסמינר האחרון סמינר פתוח. משמעות הדבר היא שהאנשים הגיעו לכאן באופן עצמאי (ולא בשליחות גוף ציבורי) ממדינות שונות בגרמניה. בסמינר השנה השתתפו מורים להיסטוריה, מורים לספרות וכן פרחי הוראה. כמה מהמשתתפים הם עובדים באתרי הנצחה במדינתם.
2. סמינרים לדוברי גרמנית – מהות ותכני פעילות
הסמינר ביד ושם בנוי ממספר שכבות המשולבות זו בזו במהלך הסמינר:
שכבה היסטורית
באי הסמינר שומעים הרצאות מפי היסטוריונים מהמכון לחקר השואה ביד ושם. בהתאם לתפיסה החינוכית של בית הספר
נפתח הלימוד בתיאור החיים שלפני השואה - החיים המשותפים של יהודים וגרמנים לפני המלחמה - עבור לתקופת השואה וכלה במציאות החדשה שנוצרה לאחר השואה. ההרצאות והסדנאות המתקיימות במהלך הסמינר משלבות ביטויים מדיסציפלינות שונות כגון ספרות ואמנות וכן דיון בגילויי אנטישמיות עכשווית בגרמניה ובאוסטריה ובדרכים להתמודדות חינוכית עם הנושא. בהקשר זה מעניין לשמוע למשל שחלק מהמשתתפים לא נתקלו באנטישמיות, אצל משתתפים אחדים, הדיבור על הנושא חשף סטריאוטיפים אנטישמיים (שהם עצמם מחזיקים בהם) ואחרים סיפרו שנתקלו בסטריאוטיפים בקרב תלמידיהם וביקשו לדעת כיצד עליהם להתמודד עם התופעה.
במסגרת הסמינרים זוכים כאמור המשתתפים לשמוע הרצאות, להשתתף בסדנאות וכן לסייר במוזיאון החדש לתולדות השואה. הסיור במוזיאון משפיע מאד על המשתתפים:
ד"ר מקייטון ציינה שהמוזיאון מותיר עליהם רושם עז, שבא לידי ביטוי, לעתים, גם בתגובות אמוציונליות.
הגישה האינדיבידואלית ושימת הדגש על הסיפור האישי של הקורבן היהודי בשילוב דיוק היסטורי ואמצעים רב-תחומיים – מהווים תפיסה חדשה עבור רוב המשתתפים (שבארצות מוצאם, הוראת השואה נוטה לתפיסה מדעית ורציונאלית יותר, שבמרכזה עומדת החברה הגרמנית לפני, במהלך ואחרי השואה).
שכבה פדגוגית
במסגרת הסמינר משתתפים המשתתפים בסדנאות בהן מוצגות יחידות הלימוד השונות של בית הספר המרכזי להוראת השואה (כולל דוגמאות למודלים של הדרכה כגון: הניידת החינוכית "זיכרונות בקופסא"). בסדנאות מחולקים המשתתפים,
שהם, כאמור, אנשי חינוך בעצמם, לקבוצות קטנות ונעשה ניסיון לבחון כיצד הם יכולים לעשות שימוש ביחידות הלימוד בכיתותיהם בגרמניה. המטרה בקיום הסדנאות היא לעודד את המשתתפים ליזום באופן עצמאי פרוייקטים חינוכיים לכשיחזרו למדינותיהם.
ד"ר מקייטון ציינה כי כיום יש בגרמניה תכניות לימוד מחייבות בנושא השואה, אך אופן הלימוד והיקפו ניתנים לשיקולו של כל מורה ומורה. בגרמניה יש יותר התקדמות ופתיחות להוראת נושא השואה והשלכותיה מאשר באוסטריה. בניגוד למשתתפים המגיעים מגרמניה, המשתתפים המגיעים מאוסטריה מחוייבים לפתח עם שובם לארצם פרוייקט חינוכי. לאורך השנים מתקיים שיתוף פעולה בין גרמניה ואוסטריה לבין יד ושם: לאחר חזרתם של משתתפי הסמינר למדינותיהם, מסייע יד ושם לפיתוח וקידום הפרוייקטים החינוכיים שיוזמים המשתתפים.
שכבה אישית: הסיפור שלי
מעצם העובדה שזהו סמינר העוסק בנושא השואה ומתקיים ביד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה בישראל, קשה לחמוק מהביוגרפיה האישית של המשתתפים. לכן מלבד ההיכרות עם ההיסטוריה והפדגוגיה, ניתן מקום במסגרת הסמינר להיכרות עם הנרטיב האישי, בבחינת "להכיר את עצמי". חלק מהמשתתפים סיפרו כי נושא השואה הושתק ובמשפחתם לא דיברו מעולם על הנושא, לא כל שכן על מעורבות ואחריות אישית לרצח יהודים בתקופת השואה. בין הסיפורים שנשמעו בסמינר היה סיפורה של משתתפת שסבה מצד אחד היה נאצי וסבתה מצד שני היתה יהודיה. משתתף אחר סיפר על ויכוחים בנושא השואה בין בני המשפחה ועל הילדים ששמעו את "הקרבות" בעודם מסתתרים מתחת לשולחן. מעניין לשמוע שבעקבות הסמינר נפתחים לעתים סיפורים משפחתיים שלא נשמעו קודם לכן מעולם: גם אנשים שבמסגרת הסמינר לא דיברו על עברם, פנו לאחר הסמינר אל קרובי משפחה בבקשה לשמוע פרטים על הביוגרפיה המשפחתית. יד ושם מנסה לסייע ככל יכולתו בתהליך החשיפה הזה.
במסגרת החשיפה האישית מוזמן לסמינר הפסיכולוג נתן קלרמן מארגון "עמך" שעובד עם ניצולי שואה ועם "הדור השני".
מר קלרמן מוזמן לסמינר שלוש פעמים. במפגש הראשון הוא מספר על העבודה ב"עמך" ומתאר את נוכחות השואה כיום בחייהם של ניצולי שואה ובני משפחותיהם. זהו מפגש מרגש מאד עבור המשתתפים. במפגש השני מדבר
מר קלרמן על נוכחות השואה במשפחות גרמניות. עד כה רוב המשתתפים הגיבו בחיוב למפגש זה ואף אמרו שמר קלרמן נגע בבעיה שמוכרת להם ממשפחותיהם. במפגש השלישי מחלק
מר קלרמן את המשתתפים במרחב של הכיתה ומקיים פעילות במסגרתה בוחנים המשתתפים איפה הם היו לפני הסמינר והאם התרחש שינוי בעקבות הסמינר. סיכום הפעילות פותח לעתים תהליך של היכרות עם הנרטיב המשפחתי. יש לציין שבגרמניה נושא זה כבר אינו מהווה טאבו: ספר בשם "סבא לא היה נאצי" מאת הראלד וולצר (Harald Welzer) המתאר את ההעברה הבין-דורית ידוע מאד בגרמניה ובהחלט יש נגיעה בנושא. עם זאת, לא כל המשפחות מקיימות את הדיון הזה ולכן הסמינר הוא לעתים הזדמנות לדיון ראשוני על הנושא.
לסיכום, במרכזם של הסמינרים ביד ושם מצויה ההיסטוריה של השואה והתפיסה החינוכית של בית הספר המרכזי להוראת השואה. אולם במקרים רבים תופסת המציאות הישראלית מקום נכבד בדיונים הלא-פורמליים שמקיימים המשתתפים בינם לבין עצמם. המשתתפים שמקבלים בארצות מוצאם תמונת מצב מסוימת בנוגע למדינת ישראל, סקרנים מאד, עם בואם לארץ, לברר אודות המציאות היומיומית: הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המציאות הרב-תרבותית והדתית הקיימת בארץ ועוד. לצד המידע ההיסטורי והחינוכי שמקבלים המשתתפים ביד ושם, הם כמהים לשוחח עם המרצים שהם פוגשים כאן על המציאות הסובבת אותם. לפיכך מוקדש לכך זמן במהלך ימי הסמינר.
עבור חלק מהאנשים, ההשתתפות בסמינרים היא חוויה מטלטלת, האוצרת בתוכה תגובות חזקות, גם אמוציונליות. משתתפים שהגיעו לסמינר עם עמדה ברורה, מסיימים את התהליך, לכל הפחות, עם הבנה שמדובר במציאות מורכבת, שהגוונים הממלאים אותה אינם על טהרת השחור והלבן בלבד.
▲ראש העמוד
|
גירסה להדפסה